הסבר קצר על הגישה הוויסרלית.
האוסטאופתיה הקלאסית בייסודו של א.ט סטיל הייתה מבוססת מניפולציות על מערכת השלד והשריר, אך כוונותיו ומטרותיה לא נגמרו בכאבים במערכת זו בלבד.
כזכור - סטיל החל לפתח את שיטתו על מנת לטפל במחלות ותסמונות "מערכתיות" כמו דלקת קרום המוח ממנה מתו ילדיו, ומחלות זיהומיות נוספות שבשנותיו כרופא ומנתח, היו נפוצות ומסכנות חיים כי עוד לא נמצאה האנטיביוטיקה ששינתה את פני הרפואה.
למעשה סטיל השתמש בשלד על מנת להפעיל מניפולציות, להזרים דם, לעודד ניקוז ותחלופה ולהשפיע על איתות מערכת העצבים - לאיברים הפנימיים! ובכך להשפיעה על מצבי חולי ובריאות.
השלד הוא למעשה המגן, השריון והכרכרה עבור האיברים החיוניים שבלעדיהם לא היו חיים.
על מי אנחנו מדברים? על מערכת העיכול! על מערכת הרבייה! על מערכת השתן וההפרשה! על מערכת הנשימה, הלב וכל הדם! מערכת החיסון! ועל המוח כמובן - המנהל של הכל.
האיברים הפנימיים החיוניים מגיעים בתצורות שונות - שקים וצינורות חלולים, בלוטות ספוגיות מלאות דם ונוזלים, רקמות ייחודיות ומופלאות שמסננות, סופגות, מפרקות, מסנתזות, מייצרות…
המערכת ההורמונלית ומערכת החיסון נשלטות על ידי האיברים החיוניים - ואלו שולטים בהומאוסטזיס ובהישרדות של גופנו ובתוכו - הנפש, התודעה. אנחנו.
אז שנייה.
מה לזה ולעצמות?
כל האיברים הפנימיים עטופים ברקמות חיבור עמוקות שמגנות עליהם כמו גרב חמימה, וברקמות חיבור חיצוניות שמשהות אותם, תולות אותם על השלד.
הצפק סביב איברי הבטן, קרום הריאה, קרום הלב, קרומי המוח עליהם הרחבנו בפוסט הקודם.
רקמות אלו הן כמו רצועות, יש להם יכולת אלסטית מסויימת והן יכולות להתקצר, ליצור הידבקויות, להיפגע בתאונות, להצטלק מניתוחים, להימתח יותר מדי.
כל שינוי כזה ברקמות החיבור גורר שינוי ביכולת התנועה של האיברים החיוניים, ובאספקת הדם והעצבוב אליהם ומהם חזרה - ובאופן ישיר על התפקוד שלהם.
רקמות אלו גם מסככות את סביבת האיברים ומאפשרות להם להחליק אחד כנגד השני בתוך הגוף בזמן שאנחנו זזים. שינוי ברקמות החיבור גורם לתנועה טובה פחות גם בזמן תנועה בשלד ואפילו בזמן נשימה.
photo from KenHub
את כל הפרמטרים הללו האוסטאופתיה משלבת בראייה הכוללת שלה את גוף המטופל.
הלימודים שלנו כוללים אנטומיה ופיזיולוגיה מעמיקים של כל האיברים החיוניים בגוף, ומערכת יחסי הגומלין הפיזית שלהם, והפיזיולוגית שלהם.
קחו לדוגמא את כלוב הצלעות. כלוב של ממש - כמו שריון של אביר שמגן בחירוף נפש על תוכו - הלב, והריאות, וכלי הדם העיקריים שמאפשרים הזנה וחילוף חומרים בכל הגוף.
בלי מערכת זו - אין אותנו.
אין פלא שהצלעות נראות כמו שריון ממש - שמאפשר התרחבות לכניסת אוויר, והתכנסות בנשיפה.
באנגלית, שינוי אות אחת מרככת את נוקשות השריון:
במקום Rib CAGE אמרו Ribe CASE
ומיד תרגישו בנשימה מתרווחת, ובלב נמס.
photo from Gray's Anatomy
הטיפול האוסתאופטי יכלול בתוכו מניפולציות (לא בהכרח קנאקים!) לכלוב הצלעות. הנעות, מתיחות וטכניקות נוספות למסגרת השלד.
הבנה בביומכניקה של הנשימה היא הלחם והחמאה של האוסתאופטיה. טיפול בשריר הסרעפת הוא בגדר חובה לכמעט כל תלונה.
בשילוב הגישה הויסרלית האותסאופטים מרגישים את המתחים והתנועה של הקרומים והאיברים הפנימיים מעל ומתחת לסרעפת - ובעזרת טיפול בהם תשתפר התנועה של כלוב הצלעות, יגדל נפח הנשימה ומכניקת הנשימה תהיה יעילה יותר.
תרגילי נשימה יינתנו בסוף הטיפול כדי לשמור את האפקט הטיפולי להמשך.
דוגמה נוספת היא קערת האגן. האגן הוא המכיל את רוב איברי הבטן, אמצע וסוף מערכת העיכול ואיברי הרבייה והשתן. טיפול אוסתאפטי ישלב הנעה של עמוד השדרה, אגן הירכיים, וטיפול ויסרלי בבטן על מנת לאפשר תנועה יעילה וטובה בין כל הרקמות.
זה WIN WIN סיטואיישן - השלד נע בחופשיות ללא מגבלת רקמות החיבור, והאיברים החיוניים מתפקדים ביעילות ותומכים בבריאות הכללית שלנו.
עיסויי בטן תמיד היו חלק מהרפואה העתיקה בתרבויות רבות, אך הראשון לפתח את הגישה הויסרלית כענף של הרפואה האוסטיאופטית היה ז'אן פייר באראל (Barral), בזמן שהיה פיזיותרפיסט וטיפל בחולים בדרכי הנשימה, ובהמשך בזמן שעבד בנתיחת גופות לטעמי מחקר.
הוא עקב אחרי מתחים רקמתיים בנתיחת הגופות ומצא דפוסים חוזרים ונפוצים ברקמות הפנימיות של הגוף.
בשנת 1983 כתב את הספר הראשון "Visceral Manipulation" ובשנת 1985 החל ללמד קורסים ולפתח את השיטה לכדי מה שאנחנו מכירים ומתרגלים כיום.
באראל עדיין חי, מטפל, מלמד וחוקר.
מדגדג לכם בבטן?
Keep on moving - The rest will follow
אם הפוסט שקראתם עזר לכם, פתח לכם צוהר לתובנות חדשות ונראה לכם שיכול להיות מעניין גם עבור חברים מכרים משפחה ידידים - שתפו אותנו ברשתות!