האוסתאופטיה הקלאסית, עליה הרחבנו בפוסט הקודם, היא ייחודית בעקרונותיה בו היא מאבחנת את המטופל ולא את המחלה.
טכניקות אוסטאופתיות עם זאת - הן רבות ושונות מקצה לקצה. האוסטאופטית תבחר מתוך ארגז הכלים הרחב שברשותה על מנת להתאים את הטיפול לכל מטופל באופן אינדיבידואלי ממגע קשוב בעוצמה עדינה וללא הפעלת כוח, עד למניפולציות קצרות-טווח ומהירות (HVT או בשמן העממי: קנאקים).
בארגז הכלים הזה נמצאת גם האוסטאופתיה הקרניאלית (Cranial Osteopathy), שנקראת על שם הקראניום - הגולגולת. נקרא לה בקצרה "קרניאל".
קרניאל "התגלתה" לראשונה על ידי תלמידו של ד"ר סטיל (מהפוסט הקודם, חלוץ האוסתאופטיה).
ד"ר ויליאם גארנר סאתרלנד (Sutherland 1873-1954) סיים בהצטיינות את לימודיו ב"קולג' האמריקאי לאוסטאופתיה" בשנת 1900.
עוד בזמן לימודיו, בעת שהעמיק באנטומיה של עצמות הגולגולת הוא שם לב שבין כל עצם לעצם יש שיפוע ייחודי, שמשתנה לאורך המפרקים ה"מאוחים" היוצרים את כדור הגולגולת.
הוא התרשם ממפלסים ושיפועים אלו, וחשב שאלו מזכירים את האופן בו בנויים הזימים של הדג, שנפתחים uמאפשרים לו לנשום.
זה סקרן אותו.
ובכן, עד כה נתפסה הגולגולת כעצם יחידה, שכל 22 העצמות בה התגרמו והתאחו יחדיו לא יאוחר מגיל העשרה בבני אדם (מלבד הלסת התחתונה). לטעון שיש ביניהן תנועה כדי לאפשר נשימה היא טענה מופרכת והצריכה ניסויים נוספים כדי להתחיל לדגדג לקהילה הרפואית המסורתית.
לאחר שפתח קליניקה, צבר ניסיון ומוניטין, החל סאתרלנד בניסוייו. בשנת 1924 יצר לעצמו קסדה שחבקה את ראשו, והגבילה תנועות פוטנציאליות בעצמות. ואם אין כאלה - הרי לא ירגיש בהבדל! הוא בעצמו חבש את הקסדה ותיעד במחברתו את כל התסמינים, וגם ביקש מאשתו שתתעד אם יהיו שינויים בהתנהגותו שיפספס.
תוצאת הניסוי הראשון - סאתרלנד כמעט ואיבד הכרה. כששחרר את הלחץ מראשו הרגיש זרם חם ותחושת נוזל מזדחל במורד שדרתו עד עצם העצה (sacrum).
כשחזר על הניסוי פעמים נוספות- התוצאה היתה זהה. הוא הסיק שיש בהחלט תנועות בין עצמות הגולגולת, ושיש קשר ביניהן לבין העצה שבמרכז האגן. הוא הרחיב את מחקרו על מטופליו, ובהמשך גם על ילדים ותינוקות רכים.
רגע, אז אם המפרקים מאוחים - איך הגולגולת יכולה לזוז?
קצת אנטומיה כדי להבין: המוח וחוט השדרה עטופים בקרומי המוח (meninges), שלוש שכבות של רקמות אלסטיות ובתוכן נוזל ה-CSF.
הנוזל התוך גולגולתי (Cerebro Spinal Fluid) בתוכו צפה בנחת מערכת העצבים המרכזית משמש כבולם זעזועים ומפחית לחצים למוח. הנוזל הזה מפולטר מהדם בתוך חדרי המוח ועובר בצורה מעגלית בתוך הקרומים, בתעלת השדרה עד לעצם העצה. כך נוצרים קשרים תנועתיים בין האגן לגולגולת.
קרומי המוח הללו מחוברים לעצמות הגולגולת, וזרימת הנוזל שבתוכן מייצרת תנועות של פעימה, כמו גאות ושפל בתוך הגוף.
המטפל המיומן במגע יוכל להרגיש את הפעימות, המקצבים, המהירות והאיכות של הנשימה הפנימית אותה מכנים PRM- primary respiratory movement.
הטיפול הקרניאלי כולל שימוש במגע עדין ובטכניקות לא-פולשניות על עצמות הגולגולת והסקרום במטרה לשפר את התנועה של הנוזלים, הקרומים ועצמות הגולגולת ובכך להיטיב עם תפקודה של מערכת העצבים המרכזית, וקידום הבריאות הכללית לפי הפילוסופיה האוסתאופטית.
בשנת 1939 הוציא סאתרלנד רשומה צנועה של מחקריו וכתביו, ובשנת 1940 החל ללמד קורס "אוסתאופטיה בשדה הקרניאלי" בקולג' האמריקאי לאוסתאופטיה. העניין במחקרו ובשיטתו גדל ותלמידיו המשיכו את דרכו.
ד"ר הארלד מאגון (Magoun, 1898-1981), מתלמידיו הראשונים של סאתרלנד, העלה את הקורס שלימד על הכתב ופרסם בשנת 1951 את הספר "Osteopathy in the Cranial Field" שנחשב לתנ"ך של השיטה הקרניאלית, ונלמד עד היום בבתי הספר לאוסתאופטיה בעולם.
בספר של מאגון על פי הקורס של סאתרלנד מתוארים מצבים שונים של ביומכניקה בין עצמות הגולגולת, ומוצעים תרגילים וטכניקות רבים לטיפול ו-וויסות של תנועת העצמות והנוזלים.
תלמידים נוספים שהמשיכו את דרכו של סאתרלנד היו אוסתאופטים ידועים כוויולה פריימן (Frymann) שהקדישה את חייה לטיפול בתינוקות וילדים, רולין בייקר (Baker) ואן ויילס (Wales).
ד"ר ג'ון אפלדג'ר (Upledger) היה מתלמידיו של מאגון.
אפלדג'ר היה רופא מנתח שלמד אוסטאופתיה בשנת 1968, ובזמן הקורס הקרניאלי קיבל תשובות לתופעות לא מוסברות שפגש בשעה שהשתתף בניתוחי עמוד שדרה. למשל- כיצד יכול להיות שחוט השדרה ממשיך להתנועע בין המלקחיים שלו- למרות שהוא אינו זז כלל?
אפלדג'ר פיתח את הטיפול הקרניו-סקרלי CST, שייחודו שאינו דורש ידע רפואי מקדים ושאינו בהכרח ניתן על ידי אוסתאופט מוסמך. כל הנחוץ הוא מטופל בעל שתי ידיים רגישות וכוונה טובה.
אנחנו בקליניקה משתמשים בטכניקות הקרניאליות ככלי משלים לטיפול האוסתאופטי הקלאסי. אחרי האבחון והעבודה ה"גסה" על השלד, המפרקים, הרקמות הרכות ואספקת הדם הכללית - העבודה הקרניאלית מאזנת את המתחים בציר המרכזי - עמוד השדרה ומונעת חזרה של התלונה או הכאב.
במקרים של כאבי ראש, בעיות מנשך ולסת, שמיעה ואוזניים, נשימה וצוואר, בעיות איזון הורמונלי וסטרס (דחק) - המגע בעצמות הגולגולת והפנים יהיה חלק בלתי נפרד מהטיפול.
בנימה אישית - אני מרגישה שגוף נע ותודעה גופנית מפותחת לא צריכים טיפול שכולל פירוטכניקה ואקרובטיקה, מתיחות וצלילי פקיקה (אולי לפעמים…) אלא חיווט וכיוונון עדין כמו בפסנתר או כלי מיתר. צריך יד רגישה שתקשיב ותיתן לגוף עידוד, והגאונות היא - שהגוף כבר יודע להמשיך בעצמו.
מסקרן, לא?
שבוע הבא!!!
נדבר על הקשר האנטומי בין אוסתאופטיה לתחושות בטן, ועל למה תמיד חשוב לנו שתספרו איזה ניתוחים עברתם לפני 30 שנה, לך תזכור.
אם הפוסט שקראתם עזר לכם, פתח לכם צוהר לתובנות חדשות ונראה לכם שיכול להיות מעניין גם עבור חברים מכרים משפחה ידידים - שתפו אותנו ברשתות!